Genesis
בראשית
Tanach with Text Only
http://www.tanach.us/Tanach.xml

בראשית



Chapter 1

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ
והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים
ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור
וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך
ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים
ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן
ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי ערב ויהי בקר יום שני
ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן
ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב
ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן
ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב
ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי
ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים
והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן
ויעש אלהים את שני המארת הגדלים את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים
ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ
ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי טוב
ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי
ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים
ויברא אלהים את התנינם הגדלים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב
ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ
ויהי ערב ויהי בקר יום חמישי
ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן
ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי טוב
ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ
ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם
ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ
ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה
ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ויהי כן
וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי

Chapter 2

ויכלו השמים והארץ וכל צבאם
ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה
ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים
וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה
ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה
וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה
ויטע יהוה אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר
ויצמח יהוה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע
ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים
שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב
וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם
ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש
ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת
ויקח יהוה אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה
ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל
ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות
ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו
ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו
ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו
ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה
ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם
ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת
על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד
ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו

Chapter 3

והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן
ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל
ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון
ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון
כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע
ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל
ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת
וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן
ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה
ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא
ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת
ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל
ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל
ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך
ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב
אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך
ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך
וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה
בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב
ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי
ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם
ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם
וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם
ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים

Chapter 4

והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את יהוה
ותסף ללדת את אחיו את הבל ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה
ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה
והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יהוה אל הבל ואל מנחתו
ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו
ויאמר יהוה אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך
הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו
ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו
ויאמר יהוה אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי
ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה
ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך
כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ
ויאמר קין אל יהוה גדול עוני מנשא
הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני
ויאמר לו יהוה לכן כל הרג קין שבעתים יקם וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו
ויצא קין מלפני יהוה וישב בארץ נוד קדמת עדן
וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך
ויולד לחנוך את עירד ועירד ילד את מחויאל ומחייאל ילד את מתושאל ומתושאל ילד את למך
ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה
ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה
ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב
וצלה גם הוא ילדה את תובל קין לטש כל חרש נחשת וברזל ואחות תובל קין נעמה
ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי
כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה
וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין
ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם יהוה

Chapter 5

זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו
זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם
ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת
ויהיו ימי אדם אחרי הולידו את שת שמנה מאת שנה ויולד בנים ובנות
ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וימת
ויחי שת חמש שנים ומאת שנה ויולד את אנוש
ויחי שת אחרי הולידו את אנוש שבע שנים ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
ויהיו כל ימי שת שתים עשרה שנה ותשע מאות שנה וימת
ויחי אנוש תשעים שנה ויולד את קינן
ויחי אנוש אחרי הולידו את קינן חמש עשרה שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
ויהיו כל ימי אנוש חמש שנים ותשע מאות שנה וימת
ויחי קינן שבעים שנה ויולד את מהללאל
ויחי קינן אחרי הולידו את מהללאל ארבעים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
ויהיו כל ימי קינן עשר שנים ותשע מאות שנה וימת
ויחי מהללאל חמש שנים וששים שנה ויולד את ירד
ויחי מהללאל אחרי הולידו את ירד שלשים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
ויהיו כל ימי מהללאל חמש ותשעים שנה ושמנה מאות שנה וימת
ויחי ירד שתים וששים שנה ומאת שנה ויולד את חנוך
ויחי ירד אחרי הולידו את חנוך שמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
ויהיו כל ימי ירד שתים וששים שנה ותשע מאות שנה וימת
ויחי חנוך חמש וששים שנה ויולד את מתושלח
ויתהלך חנוך את האלהים אחרי הולידו את מתושלח שלש מאות שנה ויולד בנים ובנות
ויהי כל ימי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה
ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים
ויחי מתושלח שבע ושמנים שנה ומאת שנה ויולד את למך
ויחי מתושלח אחרי הולידו את למך שתים ושמונים שנה ושבע מאות שנה ויולד בנים ובנות
ויהיו כל ימי מתושלח תשע וששים שנה ותשע מאות שנה וימת
ויחי למך שתים ושמנים שנה ומאת שנה ויולד בן
ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה יהוה
ויחי למך אחרי הולידו את נח חמש ותשעים שנה וחמש מאת שנה ויולד בנים ובנות
ויהי כל ימי למך שבע ושבעים שנה ושבע מאות שנה וימת
ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת

Chapter 6

ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם
ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו
ויאמר יהוה לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה
הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם
וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום
וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו
ויאמר יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם
ונח מצא חן בעיני יהוה
אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח
ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת
ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס
וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ
ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ
עשה לך תבת עצי גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר
וזה אשר תעשה אתה שלש מאות אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה
צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה
ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע
והקמתי את בריתי אתך ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך
ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה להחית אתך זכר ונקבה יהיו
מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו שנים מכל יבאו אליך להחיות
ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה
ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה

Chapter 7

ויאמר יהוה לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה
מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש ואשתו
גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על פני כל הארץ
כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה
ויעש נח ככל אשר צוהו יהוה
ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ
ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התבה מפני מי המבול
מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהרה ומן העוף וכל אשר רמש על האדמה
שנים שנים באו אל נח אל התבה זכר ונקבה כאשר צוה אלהים את נח
ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ
בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו
ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה
בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני נח ואשת נח ושלשת נשי בניו אתם אל התבה
המה וכל החיה למינה וכל הבהמה למינה וכל הרמש הרמש על הארץ למינהו וכל העוף למינהו כל צפור כל כנף
ויבאו אל נח אל התבה שנים שנים מכל הבשר אשר בו רוח חיים
והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כאשר צוה אתו אלהים ויסגר יהוה בעדו
ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וירבו המים וישאו את התבה ותרם מעל הארץ
ויגברו המים וירבו מאד על הארץ ותלך התבה על פני המים
והמים גברו מאד מאד על הארץ ויכסו כל ההרים הגבהים אשר תחת כל השמים
חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים
ויגוע כל בשר הרמש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השרץ על הארץ וכל האדם
כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו
וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה
ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום

Chapter 8

ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים
ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים
וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום
ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט
והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים
ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה
וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ
וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה
ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה
ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה
ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ
וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד
ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה
ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ
וידבר אלהים אל נח לאמר
צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך
כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא [היצא] אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ
ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו
כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה
ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח
וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי
עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו

Chapter 9

ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ
ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים בידכם נתנו
כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל
אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו
ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם
שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם
ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה
ויאמר אלהים אל נח ואל בניו אתו לאמר
ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם
ואת כל נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית הארץ
והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ
ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם
את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ
והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן
וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר
והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ
ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקמתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ
ויהיו בני נח היצאים מן התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען
שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ
ויחל נח איש האדמה ויטע כרם
וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה
וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ
ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו
וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן
ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו
ויאמר ברוך יהוה אלהי שם ויהי כנען עבד למו
יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו
ויחי נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה
ויהיו כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת

Chapter 10

ואלה תולדת בני נח שם חם ויפת ויולדו להם בנים אחר המבול
בני יפת גמר ומגוג ומדי ויון ותבל ומשך ותירס
ובני גמר אשכנז וריפת ותגרמה
ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודדנים
מאלה נפרדו איי הגוים בארצתם איש ללשנו למשפחתם בגויהם
ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען
ובני כוש סבא וחוילה וסבתה ורעמה וסבתכא ובני רעמה שבא ודדן
וכוש ילד את נמרד הוא החל להיות גבר בארץ
הוא היה גבר ציד לפני יהוה על כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני יהוה
ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער
מן הארץ ההוא יצא אשור ויבן את נינוה ואת רחבת עיר ואת כלח
ואת רסן בין נינוה ובין כלח הוא העיר הגדלה
ומצרים ילד את לודים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתחים
ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתרים
וכנען ילד את צידן בכרו ואת חת
ואת היבוסי ואת האמרי ואת הגרגשי
ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני
ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי ואחר נפצו משפחות הכנעני
ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים עד לשע
אלה בני חם למשפחתם ללשנתם בארצתם בגויהם
ולשם ילד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול
בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם
ובני ארם עוץ וחול וגתר ומש
וארפכשד ילד את שלח ושלח ילד את עבר
ולעבר ילד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו יקטן
ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף ואת חצרמות ואת ירח
ואת הדורם ואת אוזל ואת דקלה
ואת עובל ואת אבימאל ואת שבא
ואת אופר ואת חוילה ואת יובב כל אלה בני יקטן
ויהי מושבם ממשא באכה ספרה הר הקדם
אלה בני שם למשפחתם ללשנתם בארצתם לגויהם
אלה משפחת בני נח לתולדתם בגויהם ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול

Chapter 11

ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים
ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם
ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר
ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ
וירד יהוה לראת את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם
ויאמר יהוה הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות
הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו
ויפץ יהוה אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר
על כן קרא שמה בבל כי שם בלל יהוה שפת כל הארץ ומשם הפיצם יהוה על פני כל הארץ
אלה תולדת שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול
ויחי שם אחרי הולידו את ארפכשד חמש מאות שנה ויולד בנים ובנות
וארפכשד חי חמש ושלשים שנה ויולד את שלח
ויחי ארפכשד אחרי הולידו את שלח שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות
ושלח חי שלשים שנה ויולד את עבר
ויחי שלח אחרי הולידו את עבר שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות
ויחי עבר ארבע ושלשים שנה ויולד את פלג
ויחי עבר אחרי הולידו את פלג שלשים שנה וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות
ויחי פלג שלשים שנה ויולד את רעו
ויחי פלג אחרי הולידו את רעו תשע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות
ויחי רעו שתים ושלשים שנה ויולד את שרוג
ויחי רעו אחרי הולידו את שרוג שבע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות
ויחי שרוג שלשים שנה ויולד את נחור
ויחי שרוג אחרי הולידו את נחור מאתים שנה ויולד בנים ובנות
ויחי נחור תשע ועשרים שנה ויולד את תרח
ויחי נחור אחרי הולידו את תרח תשע עשרה שנה ומאת שנה ויולד בנים ובנות
ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם את נחור ואת הרן
ואלה תולדת תרח תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן והרן הוליד את לוט
וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים
ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה
ותהי שרי עקרה אין לה ולד
ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם
ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן

Chapter 12

ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך
ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה
ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה
וילך אברם כאשר דבר אליו יהוה וילך אתו לוט ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן
ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען
ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ
וירא יהוה אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח ליהוה הנראה אליו
ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח ליהוה ויקרא בשם יהוה
ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה
ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ
ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את
והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו
אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך
ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד
ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה
ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים
וינגע יהוה את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם
ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך הוא
למה אמרת אחתי הוא ואקח אתה לי לאשה ועתה הנה אשתך קח ולך
ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו ואת כל אשר לו

Chapter 13

ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה
ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב
וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה [אהלו] בתחלה בין בית אל ובין העי
אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם יהוה
וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן ובקר ואהלים
ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו
ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז ישב בארץ
ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו
הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה
וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת יהוה את סדם ואת עמרה כגן יהוה כארץ מצרים באכה צער
ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו
אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדם
ואנשי סדם רעים וחטאים ליהוה מאד
ויהוה אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה
כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם
ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה
קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה
ויאהל אברם ויבא וישב באלני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח ליהוה

Chapter 14

ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים
עשו מלחמה את ברע מלך סדם ואת ברשע מלך עמרה שנאב מלך אדמה ושמאבר מלך צביים [צבויים] ומלך בלע היא צער
כל אלה חברו אל עמק השדים הוא ים המלח
שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר ושלש עשרה שנה מרדו
ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו ויכו את רפאים בעשתרת קרנים ואת הזוזים בהם ואת האימים בשוה קריתים
ואת החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר
וישבו ויבאו אל עין משפט הוא קדש ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמרי הישב בחצצן תמר
ויצא מלך סדם ומלך עמרה ומלך אדמה ומלך צביים [צבוים] ומלך בלע הוא צער ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים
את כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר ארבעה מלכים את החמשה
ועמק השדים בארת בארת חמר וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה והנשארים הרה נסו
ויקחו את כל רכש סדם ועמרה ואת כל אכלם וילכו
ויקחו את לוט ואת רכשו בן אחי אברם וילכו והוא ישב בסדם
ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שכן באלני ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי ברית אברם
וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן
ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק
וישב את כל הרכש וגם את לוט אחיו ורכשו השיב וגם את הנשים ואת העם
ויצא מלך סדם לקראתו אחרי שובו מהכות את כדרלעמר ואת המלכים אשר אתו אל עמק שוה הוא עמק המלך
ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון
ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ
וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל
ויאמר מלך סדם אל אברם תן לי הנפש והרכש קח לך
ויאמר אברם אל מלך סדם הרימתי ידי אל יהוה אל עליון קנה שמים וארץ
אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם
בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם

Chapter 15

אחר הדברים האלה היה דבר יהוה אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד
ויאמר אברם אדני יהוה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר
ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אתי
והנה דבר יהוה אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך
ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך
והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה
ויאמר אליו אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה
ויאמר אדני יהוה במה אדע כי אירשנה
ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל
ויקח לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הצפר לא בתר
וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברם
ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו
ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה
וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול
ואתה תבוא אל אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה
ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה
ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה
ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת
את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני
ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים
ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי

Chapter 16

ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר
ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני יהוה מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי
ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה
ויבא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה
ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפט יהוה ביני וביניך
ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך ותענה שרי ותברח מפניה
וימצאה מלאך יהוה על עין המים במדבר על העין בדרך שור
ויאמר הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי ברחת
ויאמר לה מלאך יהוה שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה
ויאמר לה מלאך יהוה הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מרב
ויאמר לה מלאך יהוה הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע יהוה אל עניך
והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכן
ותקרא שם יהוה הדבר אליה אתה אל ראי כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי
על כן קרא לבאר באר לחי ראי הנה בין קדש ובין ברד
ותלד הגר לאברם בן ויקרא אברם שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל
ואברם בן שמנים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברם

Chapter 17

ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא יהוה אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים
ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד
ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר
אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים
ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך
והפרתי אתך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו
והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך
ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים
ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם
זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר
ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם
ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדרתיכם יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא
המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם
וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה את בריתי הפר
ויאמר אלהים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה
וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו
ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד
ויאמר אברהם אל האלהים לו ישמעאל יחיה לפניך
ויאמר אלהים אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקמתי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו
ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי אתו במאד מאד שנים עשר נשיאם יוליד ונתתיו לגוי גדול
ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת
ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם
ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואת כל מקנת כספו כל זכר באנשי בית אברהם וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלהים
ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו
וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמלו את בשר ערלתו
בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו
וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נמלו אתו

Chapter 18

וירא אליו יהוה באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום
וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה
ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך
יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ
ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת
וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות
ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו
ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו
ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל
ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו
ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים
ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן
ויאמר יהוה אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי
היפלא מיהוה דבר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן
ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת
ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדם ואברהם הלך עמם לשלחם
ויהוה אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה
ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ
כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט למען הביא יהוה על אברהם את אשר דבר עליו
ויאמר יהוה זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד
ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה
ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם עודנו עמד לפני יהוה
ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע
אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה
חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט
ויאמר יהוה אם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם
ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר
אולי יחסרון חמשים הצדיקם חמשה התשחית בחמשה את כל העיר ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה
ויסף עוד לדבר אליו ויאמר אולי ימצאון שם ארבעים ויאמר לא אעשה בעבור הארבעים
ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אולי ימצאון שם שלשים ויאמר לא אעשה אם אמצא שם שלשים
ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני אולי ימצאון שם עשרים ויאמר לא אשחית בעבור העשרים
ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה
וילך יהוה כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקמו

Chapter 19

ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער סדם וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה
ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו לא כי ברחוב נלין
ויפצר בם מאד ויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו
טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה
ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אתם
ויצא אלהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו
ויאמר אל נא אחי תרעו
הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קרתי
ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט עתה נרע לך מהם ויפצרו באיש בלוט מאד ויגשו לשבר הדלת
וישלחו האנשים את ידם ויביאו את לוט אליהם הביתה ואת הדלת סגרו
ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד גדול וילאו למצא הפתח
ויאמרו האנשים אל לוט עד מי לך פה חתן ובניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר הוצא מן המקום
כי משחתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה
ויצא לוט וידבר אל חתניו לקחי בנתיו ויאמר קומו צאו מן המקום הזה כי משחית יהוה את העיר ויהי כמצחק בעיני חתניו
וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת פן תספה בעון העיר
ויתמהמה ויחזקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר
ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט פן תספה
ויאמר לוט אלהם אל נא אדני
הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני הרעה ומתי
הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והיא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי נפשי
ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר אשר דברת
מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה על כן קרא שם העיר צוער
השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה
ויהוה המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת יהוה מן השמים
ויהפך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים וצמח האדמה
ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח
וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני יהוה
וישקף על פני סדם ועמרה ועל כל פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן
ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפך את הערים אשר ישב בהן לוט
ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו כי ירא לשבת בצוער וישב במערה הוא ושתי בנתיו
ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ
לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע
ותשקין את אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה
ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה הן שכבתי אמש את אבי נשקנו יין גם הלילה ובאי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע
ותשקין גם בלילה ההוא את אביהן יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא ידע בשכבה ובקמה
ותהרין שתי בנות לוט מאביהן
ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב הוא אבי מואב עד היום
והצעירה גם הוא ילדה בן ותקרא שמו בן עמי הוא אבי בני עמון עד היום

Chapter 20

ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר
ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחתי הוא וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה
ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת והוא בעלת בעל
ואבימלך לא קרב אליה ויאמר אדני הגוי גם צדיק תהרג
הלא הוא אמר לי אחתי הוא והיא גם הוא אמרה אחי הוא בתם לבבי ובנקין כפי עשיתי זאת
ויאמר אליו האלהים בחלם גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשך גם אנכי אותך מחטו לי על כן לא נתתיך לנגע אליה
ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך
וישכם אבימלך בבקר ויקרא לכל עבדיו וידבר את כל הדברים האלה באזניהם וייראו האנשים מאד
ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדלה מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי
ויאמר אבימלך אל אברהם מה ראית כי עשית את הדבר הזה
ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי
וגם אמנה אחתי בת אבי הוא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה
ויהי כאשר התעו אתי אלהים מבית אבי ואמר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא
ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחת ויתן לאברהם וישב לו את שרה אשתו
ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב
ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונכחת
ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהתיו וילדו
כי עצר עצר יהוה בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם

Chapter 21

ויהוה פקד את שרה כאשר אמר ויעש יהוה לשרה כאשר דבר
ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו למועד אשר דבר אתו אלהים
ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק
וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אתו אלהים
ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו
ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים כל השמע יצחק לי
ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקניו
ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק
ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק
ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק
וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו
ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע
וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא
וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע
ויכלו המים מן החמת ותשלך את הילד תחת אחד השיחם
ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד ותשב מנגד ותשא את קלה ותבך
וישמע אלהים את קול הנער ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים ויאמר לה מה לך הגר אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם
קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו כי לגוי גדול אשימנו
ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער
ויהי אלהים את הנער ויגדל וישב במדבר ויהי רבה קשת
וישב במדבר פארן ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים
ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר אלהים עמך בכל אשר אתה עשה
ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה
ויאמר אברהם אנכי אשבע
והוכח אברהם את אבימלך על אדות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך
ויאמר אבימלך לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום
ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית
ויצב אברהם את שבע כבשת הצאן לבדהן
ויאמר אבימלך אל אברהם מה הנה שבע כבשת האלה אשר הצבת לבדנה
ויאמר כי את שבע כבשת תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת
על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם
ויכרתו ברית בבאר שבע ויקם אבימלך ופיכל שר צבאו וישבו אל ארץ פלשתים
ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם יהוה אל עולם
ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים

Chapter 22

ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני
ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך
וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים
ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק
ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם
ויקח אברהם את עצי העלה וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדו
ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעלה
ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה לעלה בני וילכו שניהם יחדו
ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים ויבן שם אברהם את המזבח ויערך את העצים ויעקד את יצחק בנו וישם אתו על המזבח ממעל לעצים
וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את בנו
ויקרא אליו מלאך יהוה מן השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני
ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני
וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו
ויקרא אברהם שם המקום ההוא יהוה יראה אשר יאמר היום בהר יהוה יראה
ויקרא מלאך יהוה אל אברהם שנית מן השמים
ויאמר בי נשבעתי נאם יהוה כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך
כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו
והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי
וישב אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע
ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך
את עוץ בכרו ואת בוז אחיו ואת קמואל אבי ארם
ואת כשד ואת חזו ואת פלדש ואת ידלף ואת בתואל
ובתואל ילד את רבקה שמנה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם
ופילגשו ושמה ראומה ותלד גם הוא את טבח ואת גחם ואת תחש ואת מעכה

Chapter 23

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה
ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה
ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר
גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני
ויענו בני חת את אברהם לאמר לו
שמענו אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר את מתך איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבר מתך
ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת
וידבר אתם לאמר אם יש את נפשכם לקבר את מתי מלפני שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר
ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו אשר בקצה שדהו בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחזת קבר
ועפרון ישב בתוך בני חת ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת לכל באי שער עירו לאמר
לא אדני שמעני השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה לעיני בני עמי נתתיה לך קבר מתך
וישתחו אברהם לפני עם הארץ
וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה
ויען עפרון את אברהם לאמר לו
אדני שמעני ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה הוא ואת מתך קבר
וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר
ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבלו סביב
לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו
ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה על פני ממרא הוא חברון בארץ כנען
ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחזת קבר מאת בני חת

Chapter 24

ואברהם זקן בא בימים ויהוה ברך את אברהם בכל
ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי
ואשביעך ביהוה אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו
כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק
ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם
ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה
יהוה אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם
ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבעתי זאת רק את בני לא תשב שמה
וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדניו וישבע לו על הדבר הזה
ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל טוב אדניו בידו ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור
ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת
ויאמר יהוה אלהי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם
הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים
והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני
ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על שכמה
והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל
וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך
ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו
ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתת
ותמהר ותער כדה אל השקת ותרץ עוד אל הבאר לשאב ותשאב לכל גמליו
והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח יהוה דרכו אם לא
ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם
ויאמר בת מי את הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו ללין
ותאמר אליו בת בתואל אנכי בן מלכה אשר ילדה לנחור
ותאמר אליו גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון
ויקד האיש וישתחו ליהוה
ויאמר ברוך יהוה אלהי אדני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדני אנכי בדרך נחני יהוה בית אחי אדני
ותרץ הנער ותגד לבית אמה כדברים האלה
ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין
ויהי כראת את הנזם ואת הצמדים על ידי אחתו וכשמעו את דברי רבקה אחתו לאמר כה דבר אלי האיש ויבא אל האיש והנה עמד על הגמלים על העין
ויאמר בוא ברוך יהוה למה תעמד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים
ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו
ויישם [ויושם] לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם דברתי דברי ויאמר דבר
ויאמר עבד אברהם אנכי
ויהוה ברך את אדני מאד ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדם ושפחת וגמלים וחמרים
ותלד שרה אשת אדני בן לאדני אחרי זקנתה ויתן לו את כל אשר לו
וישבעני אדני לאמר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי ישב בארצו
אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אשה לבני
ואמר אל אדני אלי לא תלך האשה אחרי
ויאמר אלי יהוה אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי
אז תנקה מאלתי כי תבוא אל משפחתי ואם לא יתנו לך והיית נקי מאלתי
ואבא היום אל העין ואמר יהוה אלהי אדני אברהם אם ישך נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה
הנה אנכי נצב על עין המים והיה העלמה היצאת לשאב ואמרתי אליה השקיני נא מעט מים מכדך
ואמרה אלי גם אתה שתה וגם לגמליך אשאב הוא האשה אשר הכיח יהוה לבן אדני
אני טרם אכלה לדבר אל לבי והנה רבקה יצאת וכדה על שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר אליה השקיני נא
ותמהר ותורד כדה מעליה ותאמר שתה וגם גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים השקתה
ואשאל אתה ואמר בת מי את ותאמר בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה ואשם הנזם על אפה והצמידים על ידיה
ואקד ואשתחוה ליהוה ואברך את יהוה אלהי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת אחי אדני לבנו
ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת את אדני הגידו לי ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל
ויען לבן ובתואל ויאמרו מיהוה יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב
הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר יהוה
ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה ליהוה
ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנת נתן לאחיה ולאמה
ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו וילינו ויקומו בבקר ויאמר שלחני לאדני
ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך
ויאמר אלהם אל תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני
ויאמרו נקרא לנער ונשאלה את פיה
ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך
וישלחו את רבקה אחתם ואת מנקתה ואת עבד אברהם ואת אנשיו
ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו
ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את רבקה וילך
ויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב
ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים
ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל
ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס
ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה
ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו

Chapter 25

ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה
ותלד לו את זמרן ואת יקשן ואת מדן ואת מדין ואת ישבק ואת שוח
ויקשן ילד את שבא ואת דדן ובני דדן היו אשורם ולטושים ולאמים
ובני מדין עיפה ועפר וחנך ואבידע ואלדעה כל אלה בני קטורה
ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק
ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם
ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים
ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו
ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה אל שדה עפרן בן צחר החתי אשר על פני ממרא
השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת שמה קבר אברהם ושרה אשתו
ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו וישב יצחק עם באר לחי ראי
ואלה תלדת ישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם
ואלה שמות בני ישמעאל בשמתם לתולדתם בכר ישמעאל נבית וקדר ואדבאל ומבשם
ומשמע ודומה ומשא
חדד ותימא יטור נפיש וקדמה
אלה הם בני ישמעאל ואלה שמתם בחצריהם ובטירתם שנים עשר נשיאם לאמתם
ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים ויגוע וימת ויאסף אל עמיו
וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים באכה אשורה על פני כל אחיו נפל
ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק
ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה
ויעתר יצחק ליהוה לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו יהוה ותהר רבקה אשתו
ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את יהוה
ויאמר יהוה לה שני גיים [גוים] בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר
וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה
ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו
ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם
ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים
ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב
ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף
ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף אנכי על כן קרא שמו אדום
ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי
ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה
ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב
ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכרה

Chapter 26

ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה
וירא אליו יהוה ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך
גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך
והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצת האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ
עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי
וישב יצחק בגרר
וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחתי הוא כי ירא לאמר אשתי פן יהרגני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה היא
ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו
ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה אשתך הוא ואיך אמרת אחתי הוא ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן אמות עליה
ויאמר אבימלך מה זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם
ויצו אבימלך את כל העם לאמר הנגע באיש הזה ובאשתו מות יומת
ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו יהוה
ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד
ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אתו פלשתים
וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר
ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד
וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר וישב שם
וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו
ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים
ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו
ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה
ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב יהוה לנו ופרינו בארץ
ויעל משם באר שבע
וירא אליו יהוה בלילה ההוא ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי
ויבן שם מזבח ויקרא בשם יהוה ויט שם אהלו ויכרו שם עבדי יצחק באר
ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר צבאו
ויאמר אלהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אתי ותשלחוני מאתכם
ויאמרו ראו ראינו כי היה יהוה עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך
אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך יהוה
ויעש להם משתה ויאכלו וישתו
וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום
ויהי ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על אדות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים
ויקרא אתה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה
ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי
ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה

Chapter 27

ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת ויקרא את עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני
ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי
ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי צידה [ציד]
ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות
ורבקה שמעת בדבר יצחק אל עשו בנו וילך עשו השדה לצוד ציד להביא
ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר
הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני יהוה לפני מותי
ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך
לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טבים ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב
והבאת לאביך ואכל בעבר אשר יברכך לפני מותו
ויאמר יעקב אל רבקה אמו הן עשו אחי איש שער ואנכי איש חלק
אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה
ותאמר לו אמו עלי קללתך בני אך שמע בקלי ולך קח לי
וילך ויקח ויבא לאמו ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו
ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן
ואת ערת גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו
ותתן את המטעמים ואת הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה
ויבא אל אביו ויאמר אבי ויאמר הנני מי אתה בני
ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכרך עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך
ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה יהוה אלהיך לפני
ויאמר יצחק אל יעקב גשה נא ואמשך בני האתה זה בני עשו אם לא
ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו
ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו
ויאמר אתה זה בני עשו ויאמר אני
ויאמר הגשה לי ואכלה מציד בני למען תברכך נפשי ויגש לו ויאכל ויבא לו יין וישת
ויאמר אליו יצחק אביו גשה נא ושקה לי בני
ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יהוה
ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש
יעבדוך עמים וישתחו [וישתחוו] לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ארריך ארור ומברכיך ברוך
ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו
ויעש גם הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו יקם אבי ויאכל מציד בנו בעבור תברכני נפשך
ויאמר לו יצחק אביו מי אתה ויאמר אני בנך בכרך עשו
ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה
כשמע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדלה ומרה עד מאד ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי
ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך
ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא אצלת לי ברכה
ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירש סמכתיו ולכה אפוא מה אעשה בני
ויאמר עשו אל אביו הברכה אחת הוא לך אבי ברכני גם אני אבי וישא עשו קלו ויבך
ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל
ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך
וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי
ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדל ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך
ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה
וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך
עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם למה אשכל גם שניכם יום אחד
ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים

Chapter 28

ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען
קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך
ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים
ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגריך אשר נתן אלהים לאברהם
וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו
וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב ושלח אתו פדנה ארם לקחת לו משם אשה בברכו אתו ויצו עליו לאמר לא תקח אשה מבנות כנען
וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם
וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו
וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא
ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו
והנה יהוה נצב עליו ויאמר אני יהוה אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך
והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך
והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך
וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש יהוה במקום הזה ואנכי לא ידעתי
ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים
וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על ראשה
ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשנה
וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש
ושבתי בשלום אל בית אבי והיה יהוה לי לאלהים
והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך

Chapter 29

וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם
וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על פי הבאר
ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה
ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו
ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו ידענו
ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן
ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו
ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן
עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה הוא
ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו
וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך
ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה
ויהי כשמע לבן את שמע יעקב בן אחתו וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויביאהו אל ביתו ויספר ללבן את כל הדברים האלה
ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חדש ימים
ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה משכרתך
וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה רחל
ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה
ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה
ויאמר לבן טוב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר שבה עמדי
ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה
ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה
ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה
ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אתה אליו ויבא אליה
ויתן לבן לה את זלפה שפחתו ללאה בתו שפחה
ויהי בבקר והנה הוא לאה ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני
ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה
מלא שבע זאת ונתנה לך גם את זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע שנים אחרות
ויעש יעקב כן וימלא שבע זאת ויתן לו את רחל בתו לו לאשה
ויתן לבן לרחל בתו את בלהה שפחתו לה לשפחה
ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה ויעבד עמו עוד שבע שנים אחרות
וירא יהוה כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה
ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה יהוה בעניי כי עתה יאהבני אישי
ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע יהוה כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה ותקרא שמו שמעון
ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי
ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את יהוה על כן קראה שמו יהודה ותעמד מלדת

Chapter 30

ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי
ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן
ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה
ותתן לו את בלהה שפחתה לאשה ויבא אליה יעקב
ותהר בלהה ותלד ליעקב בן
ותאמר רחל דנני אלהים וגם שמע בקלי ויתן לי בן על כן קראה שמו דן
ותהר עוד ותלד בלהה שפחת רחל בן שני ליעקב
ותאמר רחל נפתולי אלהים נפתלתי עם אחתי גם יכלתי ותקרא שמו נפתלי
ותרא לאה כי עמדה מלדת ותקח את זלפה שפחתה ותתן אתה ליעקב לאשה
ותלד זלפה שפחת לאה ליעקב בן
ותאמר לאה בגד [בא] [גד] ותקרא את שמו גד
ותלד זלפה שפחת לאה בן שני ליעקב
ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את שמו אשר
וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל לאה אמו ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך
ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך
ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא
וישמע אלהים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי
ותאמר לאה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר
ותהר עוד לאה ותלד בן ששי ליעקב
ותאמר לאה זבדני אלהים אתי זבד טוב הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבלון
ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה
ויזכר אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה
ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את חרפתי
ותקרא את שמו יוסף לאמר יסף יהוה לי בן אחר
ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי
תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אתך בהן ואלכה כי אתה ידעת את עבדתי אשר עבדתיך
ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני יהוה בגללך
ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה
ויאמר אליו אתה ידעת את אשר עבדתיך ואת אשר היה מקנך אתי
כי מעט אשר היה לך לפני ויפרץ לרב ויברך יהוה אתך לרגלי ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי
ויאמר מה אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמר
אעבר בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקד וטלוא וכל שה חום בכשבים וטלוא ונקד בעזים והיה שכרי
וענתה בי צדקתי ביום מחר כי תבוא על שכרי לפניך כל אשר איננו נקד וטלוא בעזים וחום בכשבים גנוב הוא אתי
ויאמר לבן הן לו יהי כדברך
ויסר ביום ההוא את התישים העקדים והטלאים ואת כל העזים הנקדות והטלאת כל אשר לבן בו וכל חום בכשבים ויתן ביד בניו
וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב ויעקב רעה את צאן לבן הנותרת
ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות מחשף הלבן אשר על המקלות
ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבאן לשתות
ויחמו הצאן אל המקלות ותלדן הצאן עקדים נקדים וטלאים
והכשבים הפריד יעקב ויתן פני הצאן אל עקד וכל חום בצאן לבן וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן
והיה בכל יחם הצאן המקשרות ושם יעקב את המקלות לעיני הצאן ברהטים ליחמנה במקלות
ובהעטיף הצאן לא ישים והיה העטפים ללבן והקשרים ליעקב
ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים

Chapter 31

וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה
וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום
ויאמר יהוה אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך
וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו
ויאמר להן ראה אנכי את פני אביכן כי איננו אלי כתמל שלשם ואלהי אבי היה עמדי
ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן
ואביכן התל בי והחלף את משכרתי עשרת מנים ולא נתנו אלהים להרע עמדי
אם כה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן נקדים ואם כה יאמר עקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן עקדים
ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי
ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים
ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני
ויאמר שא נא עיניך וראה כל העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך
אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך
ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו
הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו
כי כל העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה
ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים
וינהג את כל מקנהו ואת כל רכשו אשר רכש מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם לבוא אל יצחק אביו ארצה כנען
ולבן הלך לגזז את צאנו ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה
ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא
ויברח הוא וכל אשר לו ויקם ויעבר את הנהר וישם את פניו הר הגלעד
ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב
ויקח את אחיו עמו וירדף אחריו דרך שבעת ימים וידבק אתו בהר הגלעד
ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע
וישג לבן את יעקב ויעקב תקע את אהלו בהר ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד
ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את לבבי ותנהג את בנתי כשביות חרב
למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור
ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי עתה הסכלת עשו
יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע
ועתה הלך הלכת כי נכסף נכספתה לבית אביך למה גנבת את אלהי
ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן תגזל את בנותיך מעמי
עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר לך מה עמדי וקח לך ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם
ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל
ורחל לקחה את התרפים ותשמם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את כל האהל ולא מצא
ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי ויחפש ולא מצא את התרפים
ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי
כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו
זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי
טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה
הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני
זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך ותחלף את משכרתי עשרת מנים
לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש
ויען לבן ויאמר אל יעקב הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה ראה לי הוא ולבנתי מה אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו
ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך
ויקח יעקב אבן וירימה מצבה
ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל ויאכלו שם על הגל
ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד
ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על כן קרא שמו גלעד
והמצפה אשר אמר יצף יהוה ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו
אם תענה את בנתי ואם תקח נשים על בנתי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך
ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי ביני ובינך
עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבר אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבר אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה
אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק
ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל לחם ויאכלו לחם וילינו בהר

Chapter 32

וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם וילך וישב לבן למקמו
ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים
ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום
ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה
ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך
וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו
ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות
ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה
ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק יהוה האמר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך
קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות
הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים
ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרב
וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו
עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים
גמלים מיניקות ובניהם שלשים פרות ארבעים ופרים עשרה אתנת עשרים ועירם עשרה
ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו ויאמר אל עבדיו עברו לפני ורוח תשימו בין עדר ובין עדר
ויצו את הראשון לאמר כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר למי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך
ואמרת לעבדך ליעקב מנחה הוא שלוחה לאדני לעשו והנה גם הוא אחרינו
ויצו גם את השני גם את השלישי גם את כל ההלכים אחרי העדרים לאמר כדבר הזה תדברון אל עשו במצאכם אתו
ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו כי אמר אכפרה פניו במנחה ההלכת לפני ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פני
ותעבר המנחה על פניו והוא לן בלילה ההוא במחנה
ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחתיו ואת אחד עשר ילדיו ויעבר את מעבר יבק
ויקחם ויעברם את הנחל ויעבר את אשר לו
ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר
וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו
ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני
ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב
ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל
וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אתו שם
ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי
ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צלע על ירכו
על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה

Chapter 33

וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות
וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשנה ואת לאה וילדיה אחרנים ואת רחל ואת יוסף אחרנים
והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו
וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו ויבכו
וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך
ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין
ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו
ויאמר מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי ויאמר למצא חן בעיני אדני
ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי לך אשר לך
ויאמר יעקב אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים ותרצני
קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלהים וכי יש לי כל ויפצר בו ויקח
ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך
ויאמר אליו אדני ידע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן
יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבא אל אדני שעירה
ויאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי ויאמר למה זה אמצא חן בעיני אדני
וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה
ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות
ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר
ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה
ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל

Chapter 34

ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ
וירא אתה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה
ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנער וידבר על לב הנער
ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר קח לי את הילדה הזאת לאשה
ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחרש יעקב עד באם
ויצא חמור אבי שכם אל יעקב לדבר אתו
ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה
וידבר חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו נא אתה לו לאשה
והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו לנו ואת בנתינו תקחו לכם
ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם שבו וסחרוה והאחזו בה
ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה אמצא חן בעיניכם ואשר תאמרו אלי אתן
הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו לי את הנער לאשה
ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחתם
ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו
אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו להמל לכם כל זכר
ונתנו את בנתינו לכם ואת בנתיכם נקח לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד
ואם לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את בתנו והלכנו
וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן חמור
ולא אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב והוא נכבד מכל בית אביו
ויבא חמור ושכם בנו אל שער עירם וידברו אל אנשי עירם לאמר
האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת ידים לפניהם את בנתם נקח לנו לנשים ואת בנתינו נתן להם
אך בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד בהמול לנו כל זכר כאשר הם נמלים
מקנהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם אך נאותה להם וישבו אתנו
וישמעו אל חמור ואל שכם בנו כל יצאי שער עירו וימלו כל זכר כל יצאי שער עירו
ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר
ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו
בני יעקב באו על החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם
את צאנם ואת בקרם ואת חמריהם ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו
ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבזו ואת כל אשר בבית
ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי
ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו

Chapter 35

ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך
ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסרו את אלהי הנכר אשר בתככם והטהרו והחליפו שמלתיכם
ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם מזבח לאל הענה אתי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי
ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם ואת הנזמים אשר באזניהם ויטמן אתם יעקב תחת האלה אשר עם שכם
ויסעו ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבתיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב
ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען הוא בית אל הוא וכל העם אשר עמו
ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו
ותמת דברה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית אל תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות
וירא אלהים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם ויברך אתו
ויאמר לו אלהים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל
ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו
ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ
ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו
ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן ויסך עליה נסך ויצק עליה שמן
ויקרא יעקב את שם המקום אשר דבר אתו שם אלהים בית אל
ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה
ויהי בהקשתה בלדתה ותאמר לה המילדת אל תיראי כי גם זה לך בן
ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין
ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה הוא בית לחם
ויצב יעקב מצבה על קברתה הוא מצבת קברת רחל עד היום
ויסע ישראל ויט אהלה מהלאה למגדל עדר
ויהי בשכן ישראל בארץ ההוא וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר
בני לאה בכור יעקב ראובן ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבולן
בני רחל יוסף ובנימן
ובני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי
ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר אלה בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם
ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע הוא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק
ויהיו ימי יצחק מאת שנה ושמנים שנה
ויגוע יצחק וימת ויאסף אל עמיו זקן ושבע ימים ויקברו אתו עשו ויעקב בניו

Chapter 36

ואלה תלדות עשו הוא אדום
עשו לקח את נשיו מבנות כנען את עדה בת אילון החתי ואת אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי
ואת בשמת בת ישמעאל אחות נביות
ותלד עדה לעשו את אליפז ובשמת ילדה את רעואל
ואהליבמה ילדה את יעיש [יעוש] ואת יעלם ואת קרח אלה בני עשו אשר ילדו לו בארץ כנען
ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנתיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו
כי היה רכושם רב משבת יחדו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אתם מפני מקניהם
וישב עשו בהר שעיר עשו הוא אדום
ואלה תלדות עשו אבי אדום בהר שעיר
אלה שמות בני עשו אליפז בן עדה אשת עשו רעואל בן בשמת אשת עשו
ויהיו בני אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז
ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק אלה בני עדה אשת עשו
ואלה בני רעואל נחת וזרח שמה ומזה אלה היו בני בשמת אשת עשו
ואלה היו בני אהליבמה בת ענה בת צבעון אשת עשו ותלד לעשו את יעיש [יעוש] ואת יעלם ואת קרח
אלה אלופי בני עשו בני אליפז בכור עשו אלוף תימן אלוף אומר אלוף צפו אלוף קנז
אלוף קרח אלוף געתם אלוף עמלק אלה אלופי אליפז בארץ אדום אלה בני עדה
ואלה בני רעואל בן עשו אלוף נחת אלוף זרח אלוף שמה אלוף מזה אלה אלופי רעואל בארץ אדום אלה בני בשמת אשת עשו
ואלה בני אהליבמה אשת עשו אלוף יעוש אלוף יעלם אלוף קרח אלה אלופי אהליבמה בת ענה אשת עשו
אלה בני עשו ואלה אלופיהם הוא אדום
אלה בני שעיר החרי ישבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה
ודשון ואצר ודישן אלה אלופי החרי בני שעיר בארץ אדום
ויהיו בני לוטן חרי והימם ואחות לוטן תמנע
ואלה בני שובל עלון ומנחת ועיבל שפו ואונם
ואלה בני צבעון ואיה וענה הוא ענה אשר מצא את הימם במדבר ברעתו את החמרים לצבעון אביו
ואלה בני ענה דשן ואהליבמה בת ענה
ואלה בני דישן חמדן ואשבן ויתרן וכרן
אלה בני אצר בלהן וזעון ועקן
אלה בני דישן עוץ וארן
אלה אלופי החרי אלוף לוטן אלוף שובל אלוף צבעון אלוף ענה
אלוף דשן אלוף אצר אלוף דישן אלה אלופי החרי לאלפיהם בארץ שעיר
ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל
וימלך באדום בלע בן בעור ושם עירו דנהבה
וימת בלע וימלך תחתיו יובב בן זרח מבצרה
וימת יובב וימלך תחתיו חשם מארץ התימני
וימת חשם וימלך תחתיו הדד בן בדד המכה את מדין בשדה מואב ושם עירו עוית
וימת הדד וימלך תחתיו שמלה ממשרקה
וימת שמלה וימלך תחתיו שאול מרחבות הנהר
וימת שאול וימלך תחתיו בעל חנן בן עכבור
וימת בעל חנן בן עכבור וימלך תחתיו הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב
ואלה שמות אלופי עשו למשפחתם למקמתם בשמתם אלוף תמנע אלוף עלוה אלוף יתת
אלוף אהליבמה אלוף אלה אלוף פינן
אלוף קנז אלוף תימן אלוף מבצר
אלוף מגדיאל אלוף עירם אלה אלופי אדום למשבתם בארץ אחזתם הוא עשו אבי אדום

Chapter 37

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען
אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם
וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים
ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם
ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו
ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי
והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי
ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו
ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי
ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה
ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר
וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם
ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני
ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה
וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש
ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רעים
ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אמרים נלכה דתינה וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדתן
ויראו אתו מרחק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו
ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא
ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלמתיו
וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נפש
ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו
ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים אשר עליו
ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים
וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה
ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו
לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו
ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה
וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו
וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא
ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם
וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר נא הכתנת בנך הוא אם לא
ויכירה ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף
ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים
ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה ויבך אתו אביו
והמדנים מכרו אתו אל מצרים לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים

Chapter 38

ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי ושמו חירה
וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה
ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער
ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו אונן
ותסף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אתו
ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר
ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהוה וימתהו יהוה
ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אתה והקם זרע לאחיך
וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו
וירע בעיני יהוה אשר עשה וימת גם אתו
ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ותלך תמר ותשב בית אביה
וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה וינחם יהודה ויעל על גזזי צאנו הוא וחירה רעהו העדלמי תמנתה
ויגד לתמר לאמר הנה חמיך עלה תמנתה לגז צאנו
ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה כי ראתה כי גדל שלה והוא לא נתנה לו לאשה
ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה
ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו הוא ותאמר מה תתן לי כי תבוא אלי
ויאמר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך
ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חתמך ופתילך ומטך אשר בידך ויתן לה ויבא אליה ותהר לו
ותקם ותלך ותסר צעיפה מעליה ותלבש בגדי אלמנותה
וישלח יהודה את גדי העזים ביד רעהו העדלמי לקחת הערבון מיד האשה ולא מצאה
וישאל את אנשי מקמה לאמר איה הקדשה הוא בעינים על הדרך ויאמרו לא היתה בזה קדשה
וישב אל יהודה ויאמר לא מצאתיה וגם אנשי המקום אמרו לא היתה בזה קדשה
ויאמר יהודה תקח לה פן נהיה לבוז הנה שלחתי הגדי הזה ואתה לא מצאתה
ויהי כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף
הוא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה
ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני ולא יסף עוד לדעתה
ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה
ויהי בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשר על ידו שני לאמר זה יצא ראשנה
ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ
ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני ויקרא שמו זרח

Chapter 39

ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים איש מצרי מיד הישמעאלים אשר הורדהו שמה
ויהי יהוה את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי
וירא אדניו כי יהוה אתו וכל אשר הוא עשה יהוה מצליח בידו
וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אתו ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו
ויהי מאז הפקיד אתו בביתו ועל כל אשר יש לו ויברך יהוה את בית המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת יהוה בכל אשר יש לו בבית ובשדה
ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה
ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי
וימאן ויאמר אל אשת אדניו הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי
איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלהים
ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה
ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית
ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה
ויהי כראותה כי עזב בגדו בידה וינס החוצה
ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם לאמר ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול גדול
ויהי כשמעו כי הרימתי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס ויצא החוצה
ותנח בגדו אצלה עד בוא אדניו אל ביתו
ותדבר אליו כדברים האלה לאמר בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי
ויהי כהרימי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס החוצה
ויהי כשמע אדניו את דברי אשתו אשר דברה אליו לאמר כדברים האלה עשה לי עבדך ויחר אפו
ויקח אדני יוסף אתו ויתנהו אל בית הסהר מקום אשר אסורי [אסירי] המלך אסורים ויהי שם בבית הסהר
ויהי יהוה את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר
ויתן שר בית הסהר ביד יוסף את כל האסירם אשר בבית הסהר ואת כל אשר עשים שם הוא היה עשה
אין שר בית הסהר ראה את כל מאומה בידו באשר יהוה אתו ואשר הוא עשה יהוה מצליח

Chapter 40

ויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך מצרים והאפה לאדניהם למלך מצרים
ויקצף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופים
ויתן אתם במשמר בית שר הטבחים אל בית הסהר מקום אשר יוסף אסור שם
ויפקד שר הטבחים את יוסף אתם וישרת אתם ויהיו ימים במשמר
ויחלמו חלום שניהם איש חלמו בלילה אחד איש כפתרון חלמו המשקה והאפה אשר למלך מצרים אשר אסורים בבית הסהר
ויבא אליהם יוסף בבקר וירא אתם והנם זעפים
וישאל את סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית אדניו לאמר מדוע פניכם רעים היום
ויאמרו אליו חלום חלמנו ופתר אין אתו ויאמר אלהם יוסף הלוא לאלהים פתרנים ספרו נא לי
ויספר שר המשקים את חלמו ליוסף ויאמר לו בחלומי והנה גפן לפני
ובגפן שלשה שריגם והיא כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים
וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואשחט אתם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה
ויאמר לו יוסף זה פתרנו שלשת השרגים שלשת ימים הם
בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו
כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה
כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור
וירא שר האפים כי טוב פתר ויאמר אל יוסף אף אני בחלומי והנה שלשה סלי חרי על ראשי
ובסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אפה והעוף אכל אתם מן הסל מעל ראשי
ויען יוסף ויאמר זה פתרנו שלשת הסלים שלשת ימים הם
בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ ואכל העוף את בשרך מעליך
ויהי ביום השלישי יום הלדת את פרעה ויעש משתה לכל עבדיו וישא את ראש שר המשקים ואת ראש שר האפים בתוך עבדיו
וישב את שר המשקים על משקהו ויתן הכוס על כף פרעה
ואת שר האפים תלה כאשר פתר להם יוסף
ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו

Chapter 41

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר
והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו
והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר
ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה
ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות
והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן
ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום
ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה
וידבר שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני מזכיר היום
פרעה קצף על עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים
ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו
ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו איש כחלמו פתר
ויהי כאשר פתר לנו כן היה אתי השיב על כני ואתו תלה
וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה
ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו
ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה
וידבר פרעה אל יוסף בחלמי הנני עמד על שפת היאר
והנה מן היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו
והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע
ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת
ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ
וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות
והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם
ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי
ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה
שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא
ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב
הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה
הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים
וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ
ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד
ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו
ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים
יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע
ויקבצו את כל אכל השנים הטבת הבאת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים ושמרו
והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב
וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו
ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו
ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך
אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך
ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים
ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו
וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים
ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים
ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים
ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים
ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים
ויקבץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן אכל בערים אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה
ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספר כי אין מספר
וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און
ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי
ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי
ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים
ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם
ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו
והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים
וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ

Chapter 42

וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו
ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות
וירדו אחי יוסף עשרה לשבר בר ממצרים
ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו כי אמר פן יקראנו אסון
ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען
ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה
וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אלהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אכל
ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו
ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם
ויאמרו אליו לא אדני ועבדיך באו לשבר אכל
כלנו בני איש אחד נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים
ויאמר אלהם לא כי ערות הארץ באתם לראות
ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו
ויאמר אלהם יוסף הוא אשר דברתי אלכם לאמר מרגלים אתם
בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה
שלחו מכם אחד ויקח את אחיכם ואתם האסרו ויבחנו דבריכם האמת אתכם ואם לא חי פרעה כי מרגלים אתם
ויאסף אתם אל משמר שלשת ימים
ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא
אם כנים אתם אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם
ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותו ויעשו כן
ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת
ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש
והם לא ידעו כי שמע יוסף כי המליץ בינתם
ויסב מעליהם ויבך וישב אלהם וידבר אלהם ויקח מאתם את שמעון ויאסר אתו לעיניהם
ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר ולהשיב כספיהם איש אל שקו ולתת להם צדה לדרך ויעש להם כן
וישאו את שברם על חמריהם וילכו משם
ויפתח האחד את שקו לתת מספוא לחמרו במלון וירא את כספו והנה הוא בפי אמתחתו
ויאמר אל אחיו הושב כספי וגם הנה באמתחתי ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו
ויבאו אל יעקב אביהם ארצה כנען ויגידו לו את כל הקרת אתם לאמר
דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות ויתן אתנו כמרגלים את הארץ
ונאמר אליו כנים אנחנו לא היינו מרגלים
שנים עשר אנחנו אחים בני אבינו האחד איננו והקטן היום את אבינו בארץ כנען
ויאמר אלינו האיש אדני הארץ בזאת אדע כי כנים אתם אחיכם האחד הניחו אתי ואת רעבון בתיכם קחו ולכו
והביאו את אחיכם הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים אתם את אחיכם אתן לכם ואת הארץ תסחרו
ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם וייראו
ויאמר אלהם יעקב אביהם אתי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה
ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך תנה אתו על ידי ואני אשיבנו אליך
ויאמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה

Chapter 43

והרעב כבד בארץ
ויהי כאשר כלו לאכל את השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו לנו מעט אכל
ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש לאמר לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם
אם ישך משלח את אחינו אתנו נרדה ונשברה לך אכל
ואם אינך משלח לא נרד כי האיש אמר אלינו לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם
ויאמר ישראל למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח
ויאמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד לו על פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר הורידו את אחיכם
ויאמר יהודה אל ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפנו
אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים
כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים
ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים
וכסף משנה קחו בידכם ואת הכסף המושב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא
ואת אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש
ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי
ויקחו האנשים את המנחה הזאת ומשנה כסף לקחו בידם ואת בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף
וירא יוסף אתם את בנימין ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים
ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף
וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת חמרינו
ויגשו אל האיש אשר על בית יוסף וידברו אליו פתח הבית
ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר אכל
ויהי כי באנו אל המלון ונפתחה את אמתחתינו והנה כסף איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתו בידנו
וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר אכל לא ידענו מי שם כספנו באמתחתינו
ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי ויוצא אלהם את שמעון
ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף ויתן מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא לחמריהם
ויכינו את המנחה עד בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי שם יאכלו לחם
ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה וישתחוו לו ארצה
וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי
ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו וישתחו [וישתחוו]
וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני
וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה
וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם
וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים
וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשים איש אל רעהו
וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו

Chapter 44

ויצו את אשר על ביתו לאמר מלא את אמתחת האנשים אכל כאשר יוכלון שאת ושים כסף איש בפי אמתחתו
ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו ויעש כדבר יוסף אשר דבר
הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמריהם
הם יצאו את העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על ביתו קום רדף אחרי האנשים והשגתם ואמרת אלהם למה שלמתם רעה תחת טובה
הלוא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בו הרעתם אשר עשיתם
וישגם וידבר אלהם את הדברים האלה
ויאמרו אליו למה ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה
הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב
אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדני לעבדים
ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקים
וימהרו ויורדו איש את אמתחתו ארצה ויפתחו איש אמתחתו
ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימן
ויקרעו שמלתם ויעמס איש על חמרו וישבו העירה
ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם ויפלו לפניו ארצה
ויאמר להם יוסף מה המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמני
ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עון עבדיך הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו
ויאמר חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם
ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה
אדני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח
ונאמר אל אדני יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו
ותאמר אל עבדיך הורדהו אלי ואשימה עיני עליו
ונאמר אל אדני לא יוכל הנער לעזב את אביו ועזב את אביו ומת
ותאמר אל עבדיך אם לא ירד אחיכם הקטן אתכם לא תספון לראות פני
ויהי כי עלינו אל עבדך אבי ונגד לו את דברי אדני
ויאמר אבינו שבו שברו לנו מעט אכל
ונאמר לא נוכל לרדת אם יש אחינו הקטן אתנו וירדנו כי לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו
ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי
ויצא האחד מאתי ואמר אך טרף טרף ולא ראיתיו עד הנה
ולקחתם גם את זה מעם פני וקרהו אסון והורדתם את שיבתי ברעה שאלה
ועתה כבאי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו
והיה כראותו כי אין הנער ומת והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאלה
כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים
ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם אחיו
כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי

Chapter 45

ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו
ויתן את קלו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה
ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו
ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה
ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם
כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר
וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה
ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומשל בכל ארץ מצרים
מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמד
וישבת בארץ גשן והיית קרוב אלי אתה ובניך ובני בניך וצאנך ובקרך וכל אשר לך
וכלכלתי אתך שם כי עוד חמש שנים רעב פן תורש אתה וביתך וכל אשר לך
והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם
והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם ומהרתם והורדתם את אבי הנה
ויפל על צוארי בנימן אחיו ויבך ובנימן בכה על צואריו
וינשק לכל אחיו ויבך עליהם ואחרי כן דברו אחיו אתו
והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו
ויאמר פרעה אל יוסף אמר אל אחיך זאת עשו טענו את בעירכם ולכו באו ארצה כנען
וקחו את אביכם ואת בתיכם ובאו אלי ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ
ואתה צויתה זאת עשו קחו לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את אביכם ובאתם
ועינכם אל תחס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא
ויעשו כן בני ישראל ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה ויתן להם צדה לדרך
לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימן נתן שלש מאות כסף וחמש חלפת שמלת
ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים ועשר אתנת נשאת בר ולחם ומזון לאביו לדרך
וישלח את אחיו וילכו ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך
ויעלו ממצרים ויבאו ארץ כנען אל יעקב אביהם
ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא משל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם
וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם
ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות

Chapter 46

ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק
ויאמר אלהים לישראל במראת הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני
ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם
אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו על עיניך
ויקם יעקב מבאר שבע וישאו בני ישראל את יעקב אביהם ואת טפם ואת נשיהם בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אתו
ויקחו את מקניהם ואת רכושם אשר רכשו בארץ כנען ויבאו מצרימה יעקב וכל זרעו אתו
בניו ובני בניו אתו בנתיו ובנות בניו וכל זרעו הביא אתו מצרימה
ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו בכר יעקב ראובן
ובני ראובן חנוך ופלוא וחצרון וכרמי
ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן הכנענית
ובני לוי גרשון קהת ומררי
ובני יהודה ער ואונן ושלה ופרץ וזרח וימת ער ואונן בארץ כנען ויהיו בני פרץ חצרון וחמול
ובני יששכר תולע ופוה ויוב ושמרון
ובני זבולן סרד ואלון ויחלאל
אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש
ובני גד צפיון וחגי שוני ואצבן ערי וארודי ואראלי
ובני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחתם ובני בריעה חבר ומלכיאל
אלה בני זלפה אשר נתן לבן ללאה בתו ותלד את אלה ליעקב שש עשרה נפש
בני רחל אשת יעקב יוסף ובנימן
ויולד ליוסף בארץ מצרים אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן אן את מנשה ואת אפרים
ובני בנימן בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד
אלה בני רחל אשר ילד ליעקב כל נפש ארבעה עשר
ובני דן חשים
ובני נפתלי יחצאל וגוני ויצר ושלם
אלה בני בלהה אשר נתן לבן לרחל בתו ותלד את אלה ליעקב כל נפש שבעה
כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו מלבד נשי בני יעקב כל נפש ששים ושש
ובני יוסף אשר ילד לו במצרים נפש שנים כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים
ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורת לפניו גשנה ויבאו ארצה גשן
ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גשנה וירא אליו ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד
ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי
ויאמר יוסף אל אחיו ואל בית אביו אעלה ואגידה לפרעה ואמרה אליו אחי ובית אבי אשר בארץ כנען באו אלי
והאנשים רעי צאן כי אנשי מקנה היו וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו
והיה כי יקרא לכם פרעה ואמר מה מעשיכם
ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו גם אבתינו בעבור תשבו בארץ גשן כי תועבת מצרים כל רעה צאן

Chapter 47

ויבא יוסף ויגד לפרעה ויאמר אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל אשר להם באו מארץ כנען והנם בארץ גשן
ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויצגם לפני פרעה
ויאמר פרעה אל אחיו מה מעשיכם ויאמרו אל פרעה רעה צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו
ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן
ויאמר פרעה אל יוסף לאמר אביך ואחיך באו אליך
ארץ מצרים לפניך הוא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ישבו בארץ גשן ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי
ויבא יוסף את יעקב אביו ויעמדהו לפני פרעה ויברך יעקב את פרעה
ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך
ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם
ויברך יעקב את פרעה ויצא מלפני פרעה
ויושב יוסף את אביו ואת אחיו ויתן להם אחזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס כאשר צוה פרעה
ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף
ולחם אין בכל הארץ כי כבד הרעב מאד ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב
וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שברים ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה
ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ויבאו כל מצרים אל יוסף לאמר הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך כי אפס כסף
ויאמר יוסף הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם אם אפס כסף
ויביאו את מקניהם אל יוסף ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר ובחמרים וינהלם בלחם בכל מקנהם בשנה ההוא
ותתם השנה ההוא ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא נכחד מאדני כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה אל אדני לא נשאר לפני אדני בלתי אם גויתנו ואדמתנו
למה נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתנו קנה אתנו ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה ותן זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם
ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו כי חזק עלהם הרעב ותהי הארץ לפרעה
ואת העם העביר אתו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו
רק אדמת הכהנים לא קנה כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה על כן לא מכרו את אדמתם
ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה הא לכם זרע וזרעתם את האדמה
והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידת יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכל לטפכם
ויאמרו החיתנו נמצא חן בעיני אדני והיינו עבדים לפרעה
וישם אתה יוסף לחק עד היום הזה על אדמת מצרים לפרעה לחמש רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה
וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד
ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה
ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים
ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה כדברך
ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המטה

Chapter 48

ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חלה ויקח את שני בניו עמו את מנשה ואת אפרים
ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וישב על המטה
ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אתי
ויאמר אלי הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחזת עולם
ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד באי אליך מצרימה לי הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי
ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו על שם אחיהם יקראו בנחלתם
ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת הוא בית לחם
וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה
ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלהים בזה ויאמר קחם נא אלי ואברכם
ועיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות ויגש אתם אליו וישק להם ויחבק להם
ויאמר ישראל אל יוסף ראה פניך לא פללתי והנה הראה אתי אלהים גם את זרעך
ויוצא יוסף אתם מעם ברכיו וישתחו לאפיו ארצה
ויקח יוסף את שניהם את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל ויגש אליו
וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה שכל את ידיו כי מנשה הבכור
ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבתי לפניו אברהם ויצחק האלהים הרעה אתי מעודי עד היום הזה
המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ
וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו ויתמך יד אביו להסיר אתה מעל ראש אפרים על ראש מנשה
ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה הבכר שים ימינך על ראשו
וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים
ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה
ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבתיכם
ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי

Chapter 49

ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים
הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם
ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז
פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה
שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם
בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור
ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל
יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך ישתחוו לך בני אביך
גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו
לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה [שילו] ולו יקהת עמים
אסרי לגפן עירה [עירו] ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם ענבים סותה [סותו]
חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב
זבולן לחוף ימים ישכן והוא לחוף אניות וירכתו על צידן
יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים
וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד
דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל
יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור
לישועתך קויתי יהוה
גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב
מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך
נפתלי אילה שלחה הנתן אמרי שפר
בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור
וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חצים
ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל
מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך ברכת שמים מעל ברכת תהום רבצת תחת ברכת שדים ורחם
ברכת אביך גברו על ברכת הורי עד תאות גבעת עולם תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו
בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל
כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אתם
ויצו אותם ויאמר אלהם אני נאסף אל עמי קברו אתי אל אבתי אל המערה אשר בשדה עפרון החתי
במערה אשר בשדה המכפלה אשר על פני ממרא בארץ כנען אשר קנה אברהם את השדה מאת עפרן החתי לאחזת קבר
שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו ושמה קברתי את לאה
מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת
ויכל יעקב לצות את בניו ויאסף רגליו אל המטה ויגוע ויאסף אל עמיו

Chapter 50

ויפל יוסף על פני אביו ויבך עליו וישק לו
ויצו יוסף את עבדיו את הרפאים לחנט את אביו ויחנטו הרפאים את ישראל
וימלאו לו ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנטים ויבכו אתו מצרים שבעים יום
ויעברו ימי בכיתו וידבר יוסף אל בית פרעה לאמר אם נא מצאתי חן בעיניכם דברו נא באזני פרעה לאמר
אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני ועתה אעלה נא ואקברה את אבי ואשובה
ויאמר פרעה עלה וקבר את אביך כאשר השביעך
ויעל יוסף לקבר את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים
וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן
ויעל עמו גם רכב גם פרשים ויהי המחנה כבד מאד
ויבאו עד גרן האטד אשר בעבר הירדן ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד ויעש לאביו אבל שבעת ימים
וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגרן האטד ויאמרו אבל כבד זה למצרים על כן קרא שמה אבל מצרים אשר בעבר הירדן
ויעשו בניו לו כן כאשר צום
וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את השדה לאחזת קבר מאת עפרן החתי על פני ממרא
וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העלים אתו לקבר את אביו אחרי קברו את אביו
ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אתו
ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר
כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך ויבך יוסף בדברם אליו
וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים
ויאמר אלהם יוסף אל תיראו כי התחת אלהים אני
ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטבה למען עשה כיום הזה להחית עם רב
ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם
וישב יוסף במצרים הוא ובית אביו ויחי יוסף מאה ועשר שנים
וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף
ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלהים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב
וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעלתם את עצמתי מזה
וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים